טיולים בראיה חינוכית

הטיולים בישיבה מהווים חלק בלתי נפרד מבניין האישיות של הבחורים. ומתוך כך גם היחס אל הטיול הוא בהתאם.

אנו בעד הנאה ושמחת החיים וכיף, אך בראש ובראשונה מטרת הטיול הוא המשך הבניין האישיותי של כל בחור ובחור לפי צרכיו, יכולותיו, כשרונותיו, אתגריו, וקשייו.

אנו רואים בטיול אמצעי להפגיש את הבחורים עם אתגרים שונים מנטליים ופיזיים, אישיים וחברתיים שאיתם הבחורים צריכים להתמודד ומתוך אותה התמודדות הם בונים את אישיותם, בניין המידות, בניין הנפש, בניין כוחות החיים המעשיים והפיזיים, בניין דרך ארץ, בניין אהבת הארץ, בניין אהבת הזולת ואדם לחברו.

בטיול הבחורים נחשפים לשאלות שונות מהחיים בשגרה, ולדילמות מוסריות וחברתיות שונות מהמציאות בין כותלי הישיבה והעבודה החקלאית. שאלות כגון:

1.      כיצד להתמודד עם העבודה הרוחנית במציאות של טיול?

2.      כיצד להתמודד עם לחץ חברתי?

3.      כיצד להתמודד עם קשיים במסלול?

4.      כיצד להתמודד עם קשיים של חברים במסלול? איך להגיב? ואיך לעודד?

5.      האם וכמה לקחת חלק באחריות הציבורית? (כגון: הקמת מאהל, הכנת ארוחות, קיפול הארוחות, ניקיון המאהל וכדו')

6.      כיצד להתמודד עם שינה וחיים בשטח?

7.      כיצד להתייחס לארצנו הקדושה והשמירה עליה?

ועוד מגוון שאלות שונות העולות וצפות בכל טיול באופן שונה.

מכיון שאנו רואים בטיול כאמצעי ולא כמטרה מראש תוכנית הטיול היא דווקא באופן הזה שיוצר את התנאים השונים שיאפשרו את ההתמודדויות השונות, ולכן בד"כ רמת הטיול היא בינוני-קשה מבחינת קושי ההליכה, והן מבחינת אורך המסלול ומתוך המבט הזה הישיבה משקיעה משאבים גדולים מאוד, בתכנון והקמת המערך הלוגיסטי על מנת שרמת הטיול, איכותו, וגם בסופו של דבר התועלת ממנו מבחינה חינוכית, יהיו מקסמיליות.